בטון השלום בע"מ נ' אנהאר יבוא ושיווק בע"מ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר, ובקשה להארכת מועד להגשתה, המוגשות ביחס לסידרה בת תשעה שיקים, שישה על סך 10,000 ₪ כל אחד, ושלושה על סך 8,600 ₪ כל אחד, למועדים שונים במהלך שנת 2010.

ההתנגדות הוגשה באיחור, ביום 29.6.11, שעה שהמועד האחרון להגשתה חל ביום 1.5.11.

המשיבה הגישה תגובתה בכתב לשתי הבקשות, והיא מתנגדת לשתיהן.

לטענת המבקשת, בעקבות עסקאות רבות לרכישת בטון מהמשיבה, ולאחר שהמבקשת נקלעה לקשיים כספיים, נותר לה חוב בסך 180,000 ₪. יחד עם זאת, המבקשת סברה כי המשיבה חייבה אותה בגין בטון שלמעשה לא סופק, לאחר שהתגלו הפרשים בין כמויות הבטון שסופקו לבין הכמויות שחושבו בתעודות המשלוח. על כן, סוכם בין מנהל המבקשת למנהל המשיבה, ביום 14.12.09, כי החוב כולו יסולק בתשלום 100,000 ₪ בארבעה תשלומים (באמצעות שיקים של צד ג'), וכנגד ויתור המבקשת על הגשת תביעה נגד המשיבה.

לתמיכה בטענות אלו מצורפים העתקי השיקים הנ"ל, כאשר על גבי אחד הספחים חתום מנהל המשיבה, כי הוא מאשר קבלת הסכום ע"ח סגירת חוב ישן.

כן צורפו תעודות שקילה, אך לא הובא פירוט באשר לטענה בדבר הפרשים, לא נעשה חישוב כל שהוא, לא הוסבר כיצד תעודות השקילה מוכיחות את הנטען, ולא צורף מסמך המעיד על הסכמה לעניין ויתור על תביעה.

עוד טוענת המבקשת, כי השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל באו להחליף שיקים קודמים שניתנו למשיבה וחוללו, ואשר גם אותם הגישה המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

לטענת המבקשת, האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מכך, שמנהלה סבר, כי מדובר באותו תיק שנפתח בעבר, ושטופל. רק מאוחר יותר הבין המנהל, כי מדובר בתיק נוסף שנפתח.

המשיבה טוענת, כי אין הצדקה להארכת המועד, וכי לגוף העניין אין טענת הגנה. לטענת המשיבה, הטענה כי סך 100,000 ₪ הביא לפירעון החוב הועלתה כבר בעניין התיק הקודם, ולא ניתן להשתמש באותו תשלום ששולם כטענת פירעון פעמיים. לטענת המשיבה, המבקשת חייבת לה, למעשה, מאות אלפי שקלים, ולא ניתן להתגונן באמצעות אותו תשלום ששולם בגין כל שיק נוסף שיוגש לביצוע.

אינני סבורה, כי טענות המשיבה אכן שומטות את הקרקע תחת ההתנגדות, כטענת המשיבה. המשיבה לא התייחסה לטענת המבקשת, כי השיקים נשוא תיק זה ונשוא התיק הקודם הם, למעשה, שיקים חלופיים, אשר ניתנו כולם בגין אותו חוב. אם מדובר בשיקים חלופיים שניתנו בגין אותו חוב ישן, ואם אכן היתה הסכמה כי תשלום 100,000 ₪ יביא לסילוק החוב כולו, הרי שיש בכך כדי להדוף את התביעה.

יחד עם זאת, בעוד שהטענה בעניין תשלום 100,000 ₪, לסילוק החוב הישן, נתמכת לכאורה באישור מנהל המשיבה, לא ברור כלל, כי השיקים נשוא תיק זה, אשר מועדיהם מאוחרים למועדי ההסכמה בין הצדדים (השיקים לשנת 2010 וההסכמה מדצמבר 2009), אכן שייכים לאותו "חוב ישן" שסולק. לעניין זה אין, בשלב זה, ראיה מלבד טענת מנהל המבקשת בתצהירו. אף הטענה בדבר חיובים ביתר, אשר בעטיים ויתרה המבקשת על תביעה, ומנגד – ויתרה המשיבה על חלק גדול מהחוב, כטענת המבקשת, אינה נתמכת, לעת עתה, בדבר, אף לא בהסבר או פירוט אודות החיובים שנעשו ביתר.

טענת ההגנה, גם אם אפשרית היא, נראית דחוקה בשלב זה, ועל כן מדובר באחד המקרים בהם ראוי להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת ערובה מסוימת, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לעניין זה אציין, כי לא נעלמה ממני טענת המבקשת, כי במסגרת התיק הנוסף המתנהל בין הצדדים עוקל בידי צד ג' סך 30,000 ₪. איני סבורה כי ניתן לראות בכך ערובה מספקת אף לצורך התיק הנוכחי, שכן לכאורה שתי התביעות יחד עולות כדי סכום העולה על 200,000 ₪. עם זאת, בקביעת הערובה אקח בחשבון את הטענה כי הסכום האמור עוקל (טענה שהמשיבה לא חלקה עליה בתגובתה).

לאלו יש להוסיף את העובדה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור של קרוב לחודשיים. הטעם לאיחור הוא טעות מצד המבקשת, כאשר מנהל המבקשת קיבל את האזהרה לידיו מאחד העובדים באיחור, ואף סבר, כי היא קשורה לתיק הקודם. עיכוב זה בהגשת ההתנגדות מצדיק, אמנם, חיוב בהוצאות הצד שכנגד, אך אין בו כדי לשלול מכל וכל את זכותה של המבקשת להתנגד, בכפוף לתנאים הנוגעים לקבלת ההתנגדות לגופה.

בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן:

א. תינתן למבקשת רשות להתגונן כנגד הפקדת סך 20,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. סכום זה יופקד תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן – תידחה ההתנגדות.

ב. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה, בשל האיחור בהגשת ההתנגדות, בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ב, 16 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.